Tuesday, March 20, 2007

The following is a psak I recieved from Kollel Eretz Chemdah when I asked them if it was permitted to give my drasha on Rosh Hashana after the first 30 shofar blasts. Notice that Rav Zalman Nechemia Goldberg, Rav Nachum Rabonovitch signed off on this Teshuva. Please note that this response was given based on the specific circumstnaces of the question.


ב"ה
שו"ת במראה הבזק מיסודו של הרב שאול ישראלי זצ"לנשיא "ארץ חמדה"רח' המ"ג 5, ירושלים בהורמנא דהרבנות הראשית לישראל
תשרי תשס"וספטמבר 20058528
לכבוד הרב ברי גלמן ארה"ב
להלן תשובה לשאלתך מיום 27 בספטמבר 05:
שאלה:
בענין הדרשה שלי בראש השנה. אם אדבר לפני תקיעות השופר, מעט מאוד אנשים יהיו נוכחים. הדרשה מהוה זמן לקשר ביני ובין הקהילה בתקווה שאוכל לעוררם לקשר יותר עמוק עם יהדותם בשנה הקרובה. האם מותר לומר את הדרשה לאחר שלושים התקיעות הראשונות?

תשובה:
יש מקום להתיר לדרוש לאחר תקיעות דמיושב, ואפילו להמליץ על כך במקום שזה האופן היחיד שבו יגיעו הדברים לאוזני הרבה מהאנשים, וזאת ההזדמנות לעורר אותם לתשובה, לכוונה בתפילה ובתקיעות ולחיזוק חייהם כיהודים. כל זאת כמובן כמו שהרב הבהיר בשאלתו כשזאת הדרך היחידה לגרום לכך שרוב הציבור ישמע את הדרשה.עם זאת מאחר שמקובל שאסור לדבר בין התקיעות, כדי שלא יבואו לזלזל בכך ולהתיר גם דברים בטלים, מן הראוי שהרב ידגיש לציבור את ההבדל תוך כדי דרשתו.ההיתר מבוסס על הסברות הבאות:
א. האיסור לדבר בין התקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד שנוי במחלוקת ראשונים ויש כמה ראשונים שסוברים שמעיקר הדין מותר לדבר וחלקם מתירים לציבור ואוסרים רק לתוקע . להלכה אמנם פסק השולחן-ערוך לחומרא, אבל לאור הנ"ל נראה שבמקום שיש צורך מצוה או שעת הדחק וכדומה ודאי שיש לסמוך על המקילים.

ב. מותר לדבר בענין התפילות והתקיעות , לכן מסברא יש מקום לומר שדרשה שתתרום לתפילה יותר בכוונה של האנשים / ל"הרהורי תשובה" וכדומה, יכולה להחשב כדיבור בענין התפילות .

ג. "אשל אברהם" התיר לאדם חלש לאכול בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד, וכך הובא בספר "פסקים ותקנות" לרבי עקיבא איגר שכך הורו רבי עקיבא איגר ובית דינו, בשעה שהיתה מגיפה בפוזנא והיה צורך להקדים ולאכול. כלומר, העדיפו הפסקה באכילה וברכות בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד על אכילה לפני התקיעות בכלל. היום נהגו להקל באכילה קודם לתקיעות, כדי שתהיה דעתו מיושבת בתקיעות ובתפילות וממילא יתכוון בהם יותר. על פי זה, קל וחומר שיש להתיר דיבור בין התקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד כדי שהתפילה והתקיעות יהיו יותר בכוונה , ובפרט שהדיבור שבדרשה קשור לכוונה זו בקשר ישיר יותר מהברכות של האכילה.

ד. "הליכות שלמה" , הצדיק את המנהג לנגן את ניגוני התפילה, כנ"ל, עם החזן , וכן דייק שם מלשון "שולחן ערוך הרב" שדווקא "דברים בטלים" אסור לדבר בין התקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד, ולכן כל מה ששייך לסדר התפילה (הניגונים הנ"ל) מותר, ולפי דיוקו זה גם כן יש לומר שדרשת התעוררות וכדומה אינה "דברים בטלים" ומותר. עוד הביא שם מה"יסוד ושורש העבודה" שמותר לומר תהילים בשעת חזרת הש"ץ – כשהחזן מאריך בניגונים (ולא בתפילה עצמה). אמירת תהילים גם היא הרי אינה חלק מתפילת מוסף עצמה או מהתקיעות, ובכל אופן התיר, ואם כך יש לומר שהוא הדין לדרשה.

בשם צוות המשיבים ובברכת התורה,
/י.פ./הרב משה ארנרייך הרב יוסף כרמל ראשי הכולל
חברי הועדה המייעצת:הרב זלמן נחמיה גולדברגהרב נחום אליעזר רבינוביץ הרב ישראל רוזן